תולדות תשעז אכילה יהודית 

ערש"ק ואכלה  בעבור תברכך נפשי, תולדות תשע"ז

מהות ענינה של אכילה יהודית

פרשת תולדות מאופיינת בעניני אכילה.  ויאמר עשו אל-יעקב הלעיטני נא מן-האדם האדם עשו מוכר את בכורתו בתמורה לאוכל וימכר את-בכרתו ליעקב ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת .

יצחק אוהב את עשו בשל האוכל ויאהב יצחק את-עשו כי-ציד בפיו.

.יצחק מבקש לאכול ובעבור האוכל יברך את עשו והביאה לי ואכלה  בעבור תברכך  נפשי, האכילה מביאה לידי היכולת להתברך.

 ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים.

מסביר רש"י במקום, עשו איש ידע ציד לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו , אבא היאך מעשרין את המלח והתבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות. עשו מרמה את אביו וכך כמעט וזוכה לברכת אביו יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך.

בברכה שקודם לקריאת שמע בבוקר נאמר ..לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, ולקיים.

לכאורה ישנה כפילות הרי לשמור ולעשות ענינו קיום.

יש לחלק ולומר, שמירה ענינה בבחינת שב ואל תעשה, אל תעשה את הלא נכון. עשייה  הינה סור מרע ועשה טוב, קיום מה ענינו ?

ענינה של אכילה. ענינה של כשרות באכילה וענינה של הברכה קודם לאכילה, אחת הם ,תיקון המציאות, הוצאת הטוב מהרע, מהמונע ייחוד קוב"ה ושכינתיה.

אומר ר' נתן הקלקול בעולם נובע מאי לימוד תורה לשמה. תורה לשמה ענינה לא רק לשמור ולעשות, מטרת ענינה הינה הקיום. לשמור ולעשות שאין בו קיום הינו תורה שלא לשמה. לימוד שכזה לא רק שאינו מתקן ,בונה ומהווה יחוד קוב"ה , לימוד שכזה מהווה אחיזה לכוחות אשר אינם כוחות תורה.קלקול זה , של תורה שלא לשמה, החל בחטא האדם הראשון.

חטא האדם הראשון נבע מלימוד לא נכון של ציווי הקב"ה. הקב"ה מצווה את האדם ואשתו,

ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. האשה בדבריה לנחש אמרה ותאמר האשה, אל-הנחש:  מפרי עץ-הגן, נאכל ומפרי העץ, אשר בתוך-הגן--אמר אלקים לא תאכלו ממנו, ולא תגעו בו:  פן-תמתון. הציווי היה לא תאכלו, הוסיפה האשה ולא תגעון, בכך הצליח הנחש לגרום לאשה לאכול מעץ הדעת. זהו לימוד שלא לשמה.

עיסוקו של היהודי מאז חטא אדם הראשון הינו תיקון חטא זה. חטא זה יצר ערוב של הרע, שבחינתו הינה נחש.

מאז החל תהליך תיקון חטא אדם הראשון. תהליך שענינו בניית הנהגה נכונה, הנהגת האדם היהודי לתיקון עולם במלכות שדי.

בשל הקלקול נוצר ערוב בעולם בין הטוב והרע, בין הטמא לטהור, נוצרה הסתרת השלמות, אין ייחוד קוב"ה ושכינתיה.

תפקיד היהודי לגלות ולהעלות הקדושה, לייחד שמו של הקב"ה בעולם.  זאת ע"י "קיום" גילוי שמו יתברך בכל עשייה ועשייה, בכל דבר ודבר.

דברינו בפרשת וירא ,תשע"ז, בעניין המילה ככריתת ברית המהוה תחילתו של תהליך תיקון. המשכה בפרשת חיי שרה, תשע"ז, בענין הקנין היהודי, בכסף מלא תתננה לי. ובפרשתנו המאכל היהודי.

התורה בספרה מעשי אבות, בחינתה הינה מעשה אבות סימן לבנים. הכוונה איננה רק, כמקובל, אשר נעשה לאבות ייעשה גם לבנים. כוונת הסימן הינה הנחיה הנהגותית שכל ענינה תיקון עולם במלכות שדי.

עשו מבקש מיעקב .  ויאמר עשו אל-יעקב הלעיטני נא . אכילה יהודית ענינה תוכו אכל קליפתו זרק. הפרדת הטפל מהעיקר, הטוב משאינו טוב. הלעטה הינה בליעה ללא הפרדה.

יצחק מבקש מעשו והביאה לי ואכלה  בעבור תברכך  נפשי. אכילתו של יצחק את האוכל שיכין עשו תפריד באוכל זה ותעלה הקדושה ובכך יהיה ראוי עשו לברכה.

עשו, אשר ציד בפיו, שואל כיצד מעשרים מלח ותבן, מצליח להונות את יצחק אביו ולהביאו לחשיבה שאכן רצונו בקיום תורה ומצוות. על כן כדי לסייע בידו ביקש יצחק לברך את עשו.

יודע יצחק שעשו בחינתו הלעיטני, ובכך אינו יכול לקבל ברכה אשר מהות ענינה חיזוק הקדוש וביטול הטמא. ברכה שכזו יכולה לחול על מי שכך הנהגתו. כדברינו, עשו איננו כזה. מבקש יצחק מעשו  והביאה לי ואכלה , האכילה שלי הינה מפרידה ואזי זה ייחשב לזכותך ואוכל לברכך.

בעבור תברכך  נפשי.

כאשר בא יעקב ומביא האוכל ליצחק. אומר יצחק ויאמר, הקל קול יעקב, והידים, ידי עשו.

ישנה הפרדה ישנם שני מציאויות, ישנו הקול וישנם הידיים. ישנה פנימיות וישנה חיצוניות, פרי וקליפה. מבין יצחק זהו איננה מציאות של עשו מציאות זו אין בחינתה הלעיטני.

בחינתו של היהודי, הפרדה בין הקליפה לפרי. ענינו, תוכו אכל קליפתו זרק. היהודי בקיום בחינה זו הרי הוא מביא לייחוד קוב"ה ושכינתיה. בחינתו זו מסירה את המסתיר ייחודו של הקב"ה בעולם.

אכל – ה'

שבת שלום